אנקדוטות מעבודה בגישת B.O.T

רונית שסובלת מואגיניסמוס מספרת:
"בלידות הקודמות לא הסכמתי לאף אחד להתקרב לפרינאום שלי.  כל מגע של אדם זר באזור הזה היה גורם לי לקפוץ, הגוף היה מתכווץ באימה ומיד הייתי פורצת בבכי ולא מצליחה להירגע. הרגשתי כל כך חסרת אונים ושאני עוד רגע מאבדת שליטה.  האפידורל עזר בפעמים הקודמות. אבל הפעם לא הספקתי לאפידורל. הלידה הייתה כל כך מהירה, והיה קרע קטן שהיו צריכים לתפור."

בפגישות B.O.T לאורך ההיריון ולקראת הלידה השלישית אחד הדברים שהיא עבדה עליהם היה לזהות את האופן שבו היא יכולה להתמודד עם בדיקה ואגינלית, ומה חשוב לה לבקש מהצוות הרפואי.
רונית מתארת את ההתרחשות בלידה, בעקבות השיחה שלה עם הרופא שהגיע לתפור:
"מה שקרה בכל השלב הזה של התפירה היה אחד הדברים המשמעותיים בחיי. הרופא הסביר לי כל שנייה מה הוא עושה. הוא שם את האצבע שלו על פתח הנרתיק שלי ואמר בשקט: " אני רק מניח את האצבע שלי כאן, פשוט תתרגלי לתחושה. קחי את הזמן." והוא חיכה.  חיכה עד שאמרתי לו שאני מוכנה לשלב הבא.  וכך היה כל זמן התפירה.אני זו שקבעה את הקצב, אני אמרתי מתי אפשר להתחיל ומתי לעצור.  הייתי כל כך ברורה בהסברים ובבקשות שלי כמו שלא הייתי בחיים. זה כאב נורא למרות ההרדמה המקומית והייתי צריכה לעצור אותו הרבה פעמים כי הייתי נורא מכווצת והפחד לא איפשר לי לנשום.  אבל בפעם הראשונה בחיי לא התנצלתי על הרגישות שלי והרופא הלך איתי צעד צעד בקצב שלי, למרות שראיתי שהוא כבר די ממהר לסיים את התפירה וללכת, הוא היה רגיש וסבלני אלי עד הסוף.
זה היה בשבילי מאד מאד משמעותי, היכולת לומר בבהירות מה אני צריכה, ושיש שם מישהו שמכבד אותי את הגוף שלי ואת הרגשות שלי, מישהו שמקשיב לקצב שלי!  מהלידה הזו יצאתי אדם אחר.  גיליתי שיש בי את היכולת הזו, להיות אישה שיודעת לומר מה היא צריכה, שמעזה להקשיב לעצמה ושמכבדת את עצמה. לקח לי הרבה שנים לפגוש את זה בתוכי."


נעמה, אחרי הלידה השנייה, מספרת על תהליך
 B.O.T שעברה לקראת הלידה:
"מה שעזר לי היה לפרוט לפרטי פרטים את מה שעבר עלי בלידה הקודמת. עד שלא עברתי פגישות B.O.T לא הבנתי באמת מה הרגשתי שם ומה עבר עלי.  עכשיו אני מבינה שהתגובה שלי לכאב הצירים הייתה ממקום אחר לגמרי, שהיא הייתה קשורה לחוויה אחרת בחיי. ושבעצם, לא באמת הצלחתי להיות בלידה, בצירים. זה ניתק אותי, והייתי במקום אחר ולא הייתי מודעת כלל שזה מה שקורה לי.  בעקבות ההבנה של מה היה אז, הפסקתי להאשים את עצמי בכישלון והתחלתי לבדוק מה יהיו האסטרטגיות שיעזרו לי להיות נוכחת בלידה שמתקרבת  - ולא בסיפור ההוא.
בלידה השנייה שלי הרגשתי שאני יולדת. עברתי דרך כדור האש הזה מהעבר שלי, שבלידה הקודמת גרם לי רק לברוח.
זה ישמע אולי כמו קלישאה אבל מאז החיים נראים לי אחרת. אני מרגישה שאני יכולה כמעט הכול
. ובעיקר,אני מתחברת לילדים שלי כמו שלא הייתי מחוברת עד עכשיו, כאילו משהו נפתח בי שלא הייתה לו שום דרך אחרת להיפתח מאשר להסכים לעבור דרך כדור האש הזה."  
*מפגשי B.O.T לעיבוד חווית לידה מוכוונים זיהוי משאבים ואסטרטגיות, ויצירת תנאים לשינוי.

מיילדת שלמדה B.O.T, משתפת:
"אני בחדר עם יולדת בלידה שנייה. אני שואלת על הילד הגדול, והיא מספרת שהוא נפטר לפני שנה וקצת, בגיל 8 חודשים.   היה לי קשה להיות שם, היו רגעים שרציתי לצאת מהחדר ולבקש ממיילדת אחרת, כזו שאולי ליבה יותר חזק ויציב לקבל את הלידה. אבל לקראת הלידה, על אף השעה הקשה, נכנסתי ועשינו באופן מודע מקום לתינוק הקודם: "איך קראו לו?"שאלתי "איך זה להיות בסוף הריון ולדעת שזו בעצם סוף תקופה מאד משמעותית?" ועוד כהנה וכהנה. והבעל בוכה קצת, והמיילדת גם בוכה…. (אבל בשקט ובסתר) והיא ילדה תינוק יפהפה וורוד וחיוני וחמוד…והצליחה גם לבכות וגם לשמוח, וגם לזכור את הילד שנפטר וגם להיות כל כולה עם התינוק שנולד.  אחרי הלידה היא הודתה לי רבות על כך שעזרתי להם להיות משפחה שלמה.”
*בקורס, כשאנחנו עוסקות בנושא אובדן סביב הלידה, אחד הנושאים העיקריים הוא ההבנה שכדי להיות עם ה-'יש' נדרש לתת מקום גם ל-'אין'. גם הילדים שאינם כאן, הם חלק ממנה.


דוגמא לעבודה משולבת בין אנשי מקצוע:
עדי הייתה קורבן לפגיעה מינית בילדותה מאדם בתוך המשפחה. הלידה הראשונה הייתה חוויה טראומטית שבעקבותיה שקעה בדיכאון אחרי לידה ליותר מחצי שנה. היא לקראת לידה שנייה:

  1. הפסיכולוגית שעבדה איתה עד כה הפנתה להמשיך את התהליך לקראת הלידה עם הדולה, שמוסמכת B.O.T
  2. בפגישות B.O.T הן פורטות את הלידה לפרטים ומזהות את הטריגרים שעדי פגשה ואת הצמתים בהם לא הגיבה, ומכינות יחד אסטרטגיות שיתאימו לעדי בעת הלידה.
  3. הן מכינות מערך תמיכה לרגעים שאחרי הלידה, ותיאומים עם המשפחה המורחבת לתמיכה בשעות ולימים שאחרי הלידה.
  4. עדי יוצרת קשר עם פסיכיאטר שיוכל לתמוך בה מיד אחרי הלידה. הדולה מתייעצת איתו גם היא.
  5. הזוג והדולה מגיעים יחד לפגישה עם מיילדת מצוות המיילדות של בית החולים, לפגישת הכנה לקראת הלידה. בפגישה המיילדת מכינה דף יידוע לצוות ועדי מקבלת מידע על האפשרויות שעומדות בפניה בתוך בית החולים ומקבלת מענה לשאלות שיש לה.

לאחר הלידה, הקשר צמוד עם הדולה שהיא גם מוסמכת B.O.T, והיא מקיימת קשר גם עם הפסיכיאטר הפסיכולוגית ועם המשפחה המורחבת – לתיאום תמיכה מקסימלית בתקופה הראשונית לאחר הלידה.

השאר תגובה