האין הבלתי נראה

אין לך שם.  אין לך מקום. אין לך זמן.  נולדת אינךָ

כשאפגוש אדם בלי יד אראה אותו ואת ה אין-יד שלו.   בעיני רוחי אראה את היד שהייתה, או שהייתה יכולה להיות. אני אראה את החלק שאין לו המשך, אני אראה את החסר, אולי אדמיין את התנועות החסרות, אולי הגוף שלי ירגיש בתוכו את החוויה של הגוף שמולי – את החוויה של להיות גוף בלי איבר מסוים
אני אראה אותו שלם בדיוק כפי שהוא,  גוף שלם שמכיל אין 

"מי שאני זה גם מה שאין לי. מי שאני זה גם התינוק שאין לי" היא אמרה. "ולא רואים את זה. זה מטורף שאני הולכת ברחוב ולא רואים. זה כמו ללכת ברחוב עם פצע פתוח בחזה ואף אחד לא רואה. זה משגע אותי. תראו! תראו! אני רוצה לצעוק להם, לפתוח את החולצה ולהראות להם את הפצע. למה אני רוצה להראות להם את הפצע בכלל? גם זה מטורף כנראה. "

 מה קורה כשלא רואים את ה-אין ?  הוא מחפש שיראו גם אותו. ה-אין רוצה להיות חלק מהשלם, להיות חלק.  ממש כמו ה-יש.
אחת הנשים שפגשתי אמרה לי  "אני רוצה שכשיסתכלו עלי יראו את כולי. ושידעו שגם כשאני שמחה יש בי גם מקום עצוב שזוכר. "תראי", היא מסבירה, "כשאני עם אנשים שמכירים את האין שלי, אני מרגישה שהם שומרים עליו.  במקומות אחרים, לפעמים אני מפחדת שהוא הולך לי לאיבוד."
כשרואים את ה-אין – אז כולם 'שומרים' עליו. יש לו נוכחות יותר ברורה כי רואים אותו. אנשים שהאובדן שלהם 'בלתי נראה', כמו אובדן הריון בו אין קבר בו אף אחד לא הכיר את מה שעכשיו הוא -אין, אובדן בלתי נראה כמו תחושת בטחון או שמחה שאבדה עם אירוע טראומטי, אנשים כאלה יאמרו לעיתים שהיו מעדיפים לאבד רגל – כי כך לפחות היו מבינים אותם. הם יתארו את הקושי ב-אין הבלתי-נראה והבלתי-מובן שהם חווים.
נשים שעברו לידה שקטה מתארות עד כמה זה היה משמעותי עבורן שעוד מישהו ראה את התינוק שלהן, אחרי הלידה. שעוד מישהו ראה את הקשר הזה שהן חיות בתוכן, את הקשר שהן איבדו.      כשמשהו הופך כל כך לא מוחשי, לעדות בנוכחותו יש משמעות בתהליך הריפוי.  שעוד מישהו יודע, שעוד מישהו מכיר את ה- אין שלה.
אנחנו מכירים את זה מאנשים שנפגעו מטראומה, הם יספרו כי העובדה שיש דמות משמעותית  ש'אישרה' להם את האירוע והפגיעה, מישהו שאימת להם את קיומה של החוויה שהם חוו – היא עובדה משנת חיים עבורם.

את הקשר עם התינוק שברחם האם יודעת בתוכה. כשהוא נולד יש הרבה שותפים לידיעת הקשר הזה.   אם הוא לא נולד, גם הקשר שהיא חוותה לא נולד איתו.
"אני מרגישה שהכרתי אותו כל כך טוב…. ואני היחידה בעצם שהכירה אותו. אף אחד לא יודע את היותו, כולם רק יודעים את אינותו."
הפחד לשכוח את הזיכרון נוכח בעוצמה רבה כשהאובדן הוא בלתי-נראה, כשהסביבה לא מחזיקה גם היא את הזיכרון שלו, כשאין ייצוג מוחשי.

כשה-אין לא נראה, פעמים רבות יופיע משהו בתוך האדם שמופקד לשמור על ה-אין, שתפקידו לשמור על ה-אין שלא ייעלם.  במיוחד כשה- אין הוא ילד שלא נולד.   כי כשרואים אותה בהיריון נוסף – רואים רק את היש, לא את האין. רואים רק את הגדילה לא את האובדן.
ועבורה, ככל שה-יש גדל –  ה-אין נהיה יותר מוחשי.  עבורה, לילד שגדל בתוכה יש אח.  יש לו אח שאינו.  ורק היא יודעת, את שניהם בתוכה. רק היא יודעת שגם ה-אין, הוא חלק ממנה.

16 תגובות ל “האין הבלתי נראה”

  1. אביגיל

    תודה. מצליחה למלל מחשבות שעלו בראשי.ועושה זאת בצורה כל כך מדויקת.

  2. דפני

    "ה-אין רוצה להיות חלק מהשלם, להיות חלק. ממש כמו ה-יש."
    כתבת כל כך יפה. אני רואה עכשיו שעם הזמן הדיאלוג עם האין בשדה הלידה, ממיס בתוכי משהו בלב, ומוליד הסכמה להיות בדיאלוג גם עם כמה "אין"ים אחרים שצפים שם, בהילה של הגופים השלמים שאנחנו. תודה!

  3. מעין

    ולי מתהפכת הבטן.

  4. לירון מיכאלי

    כתבת כ"כ יפה, מדוייק ויחד עם זאת פשוט ונוגע.
    תוך כדי הקריאה נלקחתי לכל מיני כיוונים אישיים,
    בטח נדבר עליהם בע"פ.
    תודה

  5. מיטל

    מרגש ונוגע, תודה :)

    מהחוויה שלי (שתי הפלות) – אני יכולה לומר שמה שהיה משמעותי עבורי זה שאני אהיה נוכחת ל"אין". שאני אתאבל, אתן לכאב מקום, אהיה מסוגלת להכיל אותו ולא לברוח ממנו. פשוט לכאוב אותו.

    היום, תודה לא-ל – אני בהריון, ומקווה לטוב :)

  6. זהר קוטלר

    קרן, המאמר שלך מדהים ! מרתק !! מלמד ! נותן כל כך הרבה נקודות למחשב.
    תודה רבה
    זהר קוטלר
    (-:

  7. צביה

    קרן, ריגשת אותי מאוד וכל מילה שקראתי כל כך נגעה בי.
    נזכרתי כל הזמן במושג "כאב פנטום", התחושה הזו שיש למי שקטעו איבר מגופו אבל עדיין הוא חש כאב באיבר שאיננו.
    מבחינתי זו אותה תחושה.

  8. מעוז

    קרן … אור:)
    תודה!
    קודם כל עלתה לי התנגדות להסתכל באין למה להסתכל באין כשאפשר להסתכל ביש.
    אבל זה עמוק כל כך להכיר בדברים ושיכירו גם האחרים . זה כוח אדיר של בן אדם ,של אישה בשביל להשלים ולהיות שלם וביש – להכיר באין.
    ישנה חברה של חברה שעברה ,עכשיו ממש, לידה כזו, ואני כל כך שמחה לקרוא את הבלוג שלך ולהיות מכירה יותר באין שלה.
    אהבה מעוז.

  9. מיה

    קרן יקרה

    קראתי עכשיו ומאוד התרגשתי
    מאוד נוגע בי
    קשה לשים במילים

    אני עכשיו בשבוע 30..

    לאין שלי יש מצבה ויש תמונות ויש עוד המון אנשים שיודעים אבל הוא עדין אין
    חלל
    בתוכי
    בבדידותי
    אני נושאת כל הזמן את ההריון הזה ואת האין הזה
    ההריון שגדל כל הזמן עודף את האין
    משהו בפנים מגונן על התינוקת שבדרך ולא נותן לאין לתפוס הרבה מקום
    ובכל זאת הוא שם כל הזמן
    לא עוזב גם לרגע קט

    טיילתי לא מזמן ביער בית אורן
    המראה יפיפיה
    האדמה ירוקה בירוק זרחני וטרי, הכל פורח וחי
    ועצים שרופים
    עומדים שקטים
    עדים ליופי
    מנציחים את האין

    לו הייתי יכולה לראות את היופי הזה גם בתוכי
    במפגש בין האין לחדש
    מפגש של חיים

    תודה אהובה,
    מיה

    מיה

  10. מיכל

    לפתרונות השונים התומכים באלו שהפכו נכים יש מטרה אחת גלויה לעין והיא לעזור להם בתפקוד היומיומי. מטרה שניה, אולי מעט נסתרת יותר, הינה לידע את הסביבה כי יש כאן נכות, פציעה, משהו שהיה אמור להיות ואיננו, טראומה שעבר הגוף שהינו כעת חסר, שלם היודע את שברו. הנוכחות של ה"אין" בעולם היא המאפשרת לבחור את האופן בו אפשר לנשום כרגע.
    וה"אין" זקוק למילים כמו שלך על מנת שתתמוכנה בו בתנועתו הבלתי אפשרית בעולם, כדי שיקבל הכרה ויאפשר לגוף השלם את הבחירה – להיות, לחיות, להמשיך מחדש.
    ההכרה בפגיעות היא שמאפשרת תנועה.
    ההכרה בצלקת היא שמאפשרת חיים.

    תודה שאת מספרת את ה"אין" לעולם.
    תודה שאת מלמדת איך לספר אותו.
    זה מאפשר לו לנשום.
    מאפשר לי לנשום.

  11. חגית ראמי

    קרן יקרה
    אוהבת את הדרך בה את חושבת
    אוהבת את הדרך בה את כותבת
    אוהבת את הדרך בה את מלמדת
    יישר כוח
    חגית ראמי דולה

  12. גליה

    תודה על מאמר שמדייק בדיוק את מה שאני מרגישה. אביגיל שלחה לי את המאמר
    כבר די מזמן ורק עכשיו מצליחה להגיב.
    נתת מילים לחויה שמעטים מכירים ומעטים עוד יותר מעיזים להביט לה ישר בעיניים
    תודה שנתת מקום גם לחוויה שלנו שכמעט בשום מקום אין לה מקום.

  13. עליזה

    קרן יקרה, אני מיילדת ופגשתי אותך בקורס המיילדות שעשיתי, כבר אז התאהבתי בעשייה המדהימה שלך. באחת הלידות השקטות האחרונות שליוויתי, הרגשתי שנכון ומתאים להשאיר את מילותייך ליולדת ולבן זוגה, וכך עשיתי. התגובה שלהם לא אחרה לבוא, והם היו נרגשים מאוד וגם אני כמובן. שמחתי שהיה לי כלי נוסף לתמוך בהם. תבורכי אישה מיוחדת.

  14. יעל תירוש

    הי קרן, נפגשנו פעמיים…פעם בקורס ניהול הנקה בנהרייה של הדי וסיגל ופעם בקורס הדולות בחיפה שח שרון וזיו.שמחתי להכיר והיית נפלאה.
    בנתיים, לצערי, לפני כ3 חודשים, נולד לי (אחרי 3 יש-ים) , "אין" אחד פרטי משלי…מאז אני במסע מסוג אחר של תכננתי ולא רציתי בו ובשמחה הייתי מוותרת עליו…ויחד עם האובדן של ילד אבדתי גם את התמימות שהריון בהכרח מוביל לילד חי …
    תודה רבה על המילים המדויקות שלך, עזר לי מאוד לסדר קצת לעצמי, ולהסביר לאחרים את ההתנהגויות המוזרות החדשות שלי..

השאר תגובה