שעמום

והפעם בפינת העברית המושג המעניין: "שעמום".
יש לי מין הנאה מוזרה שכזו – אני אוהבת לחפש פירושים של מילים במילון (ובעוד כל מיני מקורות) ושיחות על חוסר עניין ושעמום מעיסוק מקצועי שחוזר על עצמו הביאו אותי לשוטט בעקבות המילה – שעמום… להלן תקציר השיטוט:
"שִׁעֲמוּם שֵם ז' – תחושה מטרידה ולא נעימה של ריקנות, שמתעוררת אצל אדם כאשר אין שום דבר שמעניין אותו או כאשר אין לו מה לעשות."
מילים נרדפות למילה שִׁעֲמוּם: רֵיקוּת, רֵיקָנוּת, רֵיקָנִיּוּת, שִׁמָּמוֹן, נְבִיבוּת, הִשְׁתַּעַמְמוּת, תִּפְלוּת; אַפְסוּת, אַפְסִיּוּת, כְּלוּמִיּוּת; הַבְלוּת, שִׁגְרָתִיּוּת, בָּנָלִיּוּת, פְּרוֹזָאִיּוּת, שַׁבְּלוֹנִיּוּת, מוֹנוֹטוֹנִיּוּת, אַפְרוּרִיּוּת, נְדוֹשׁוּת, חַדְגּוֹנִיּוּת, חֲפִיפִיּוּת (סלנג) , רְדִידוּת, שִׁטְחִיּוּת, רִפְרוּף, פַּשְׁטָנוּת; בֵּינוֹנִיּוּת; יוֹמְיוֹמִיּוּת (לא משעממת בכלל המילה הזו מסתבר)
במקום אחר תואר השעמום כ: תחושת סבל בשל אי יכולת למצוא עניין בפעילות שאנו נאלצים לעסוק בה או בסביבה בה אנחנו מצויים.   

בשפה האנגלית עד תחילת המאה ה-19 לא הייתה לזה מילה. השעמום כתופעה מתועדת מופיע בהיסטוריה בצרפת של ימי המלוכה האבסולוטית, אצילי צרפת שנשארו בלי סמכויות ממשיות אך עם שפע כסף וזמן פנוי הצטופפו בחצר ורסאי שם עבר זמנם בטקסים אינסופיים וכך בא לעולם השעמום האריסטוקרטי. הצרפתית הייתה הראשונה בשפות אירופה שנטבעה בה המילה לשעמום : Ennui
יש את השעמום התעשייתי (מלאכה מונוטונית מנוכרת ומשעממת), והשעמום המשרדי. חוק חינוך חובה הביא את השעמום החינוכי. נשים בחלום האמריקני של המאה העשרים עם בית עטוף מדשאה ומטבח עתיר מכשירים חשמליים נקלעו לשעמום הפרברי ויש את השעמום התאגידי של אינספור מצגות פוורפויינט.
בעלי חיים בטבע לא משתעממים. מלחמת הקיום היא עבודה קשה וכשלא חייבים למצוא מזון, בן זוג, לדאוג לצאצאים או להתחמק מטורפים, פשוט ישנים. אריות שאינם צריכים לעבוד קשה למחייתם ואינם מאוימים מבלים את רוב זמנם בשינה עמוקה. המקום היחיד בו בעלי חיים סובלים משעמום ומתופעות לוואי שלו הוא גן החיות בו מזונן ניתן להם בלי מאמץ, אין להן טורפים והן עוסקות במלאכה מוזרה:  תצוגה.
מכיוון אחר, שעמום הוא גם פוטנציאל ליצירה של משהו חדש. אומרים לנו למשל שלא כדאי למלא לילד את הזמן בחוגים, שכדאי לתת לילדים להשתעמם, לחלום בהקיץ, ללמוד איך למצוא את העניין של עצמם, לחקור את סביבתם..

ומשיטוט אחר (של הקשבה לעצמי ומסביבי) אני עוצרת לשאול:
אולי כשאנחנו אומרים שמשעמם, אנחנו מתכוונים שיש משהו לא קורה…
אולי כשאנחנו אומרים שמשעמם לנו (להנחות את אותה ההרצאה /ללמד את אותו החומר/לבלות עם אותם האנשים) יש לנו איזו מּודעּות פנימית תחושתית של פוטנציאל עתידי מיטיב – אבל הוא פשוט עוד לא מובן לנו מעשית?
ומה יושב מתחת לשעמום המקצועי בעולמות שאותם אני פוגשת? יכול להיות שנתקענו בזהות מקצועית מסוימת ואנחנו עוסקים בצורך לתחזק אותה. (למשל: 'אני צריכה להמשיך לכתוב פוסטים על…. למרות שכבר לא בא לי לומר על זה כלום'). יכול להיות שאנחנו עסוקים ברעיון החשיבות של ייחודיות. ואז מה שמוביל אותו הוא איך מה שאני עושה לא יהיה כמו כולם, יהיה אחר, ייחודי, מיוחד, לא מוכר, חדשני… או דווקא הרעיון השיווקי שחשוב שזה יהיה דומה ל.. שיתקבל על ידי.. שיהיה מכובד, שיעריכו אותו. (בשני המקרים מה שחסר זה החיבור החי). ויכול להיות שאובדן החיות קרה דווקא אחרי שעשינו הכל כמו שצריך: בנינו סילבוס קבוע, שכרנו מרכז לכל הפעילויות שלנו, יצרנו שותפות קבועה. ואכן הכל משגשג, אבל אנחנו לא.
תחושה של שעמום היא פרטית. כשאנחנו משתמשים במילה האוניברסלית אנחנו מנסים לומר משהו על מגוון של תחושות פנימיות שונות ומורכבות, כדי לגלות נצטרך לעצור ולהכיר את מה שהשעמום הספציפי הזה בא לספר לנו.
מסתבר ששעמום הוא דבר מעניין.

השאר תגובה