וירוס חוסר האונים

וירוס-חוסר-האונים נדמה כמתפשט במהירות בתאיו של כל מי שקרוב אל הבור שנפער ברגע בו כולם מבינים שמכשיר האולטראסאונד בסדר, אבל התינוק לא. הוא מדבק, הוירוס, אינו מפלה בין לובשי מדי הצוות ובין לובשות חלוקי היולדות ואינו פוסח גם על שאר המשפחה והחברים. כולם ננגעים.  הסימפטומים: תחושת מחנק ורצון לברוח, הימנעות מקשר עין, ושיבוש יכולות התקשורת המילולית.        
"קשה לי אפילו להיזכר בזה…ברגעים האלו שהיו כל כך בודדים. אמרו לנו שאין דופק אבל כולם כל הזמן ממש נמנעו מליצור איתנו קשר עין".  "זה נראה כאילו מפחדים להתקרב אלי, להידבק. אפילו בטלפון כמעט ולא מדברים איתי", אומרות האימהות האבודות.  "הגענו לארוחה אצל ההורים שלו. אני שלושה שבועות אחרי, ואף אחד לא שואל כלום. אף אחד לא אומר לי כלום. כולם פשוט התעלמו מזה וכאילו המשיכו כרגיל. ואני פאקינג הייתי בהריון וילדתי והתינוק שלי מת ואף אחד לא שואל אותי מה שלומי!!"

מיילדת מספרת: " ברגעים האלו כשאני עם המתמר על הבטן של האישה מחפשת לשמוע דופק עוברי ושוב ושוב מחפשת ולא מוצאת…  הדופק שלי עולה עם כל שניה שעוברת… אני מתחילה להבין שעוד רגע יהיה צריך לבשר לאישה הזו שהתינוק שלה כבר לא בחיים ואני קולטת שאני עם דופק מטורף וכל מה שאני רוצה זה רק לברוח מכאן כמה שיותר מהר, אין לי מושג מה להגיד ברגע הזה וברור לי שיש סיכוי שכל מה שאגיד יהיה טעות."

לא לימדו אותנו מה עושים. לא דיברו על זה. לאורך שנים חשבנו שהכי טוב יהיה לא לעצור, להמשיך הלאה.  כשהאימהות שלנו, השכנות, האחיות והחברות שלנו הפילו או נסעו ללדת חזרו הביתה בלי תינוק,  ניסינו לא לדבר איתן כדי לא להכאיב להן וחיפשנו דרכים לעזור להן להמשיך הלאה כמה שיותר מהר.  אבל רוב ההורים מתארים עד כמה הם רוצים וצריכים לדבר על התינוקות שלהם ועל החלומות והתקוות שנטוו סביבם. אבות מתארים כאב עמוק כשהתעלמו מהצער שלהם, כשלא התייחסו גם אל האב כהורה של התינוק. הורים מספרים כמה היו רוצים שישאלו אותם לשמו של התינוק, כמה היו רוצים לספר לאחרים על הרגעים של החיבור שאותם הם זוכרים. ממש כמו הורים שכולים.

תמונת המצב בארץ כיום הינה שלרוב הורים שאיבדו תינוק עדיין אין ליווי מתאים בשעות בימים ובשבועות שאחרי האבדן, רוב אנשי הצוות המיילדותי והרפואי בבתי החולים לא קיבלו הכשרה או הכשרה מעטה מאד להתמודדות עם מצבי אובדן בחדר לידה. באותו המצב נמצאים גם אחיות טיפת חלב, רופאי הנשים בקהילה, הפקידות בקופת חולים  – כל אלו פוגשים את ההורים השכולים אך לא עברו הכשרה שתכין אותם לכך ובנוסף, עדיין לא קיים שום מערך תמיכה מסודר שאנשי המקצוע יכולים לפנות אליו כדי לקבל עזרה ראשונה רגשית בעקבות המצב שהפתיע גם אותם, בעקבות הפחד והמצוקה שהם סוחבים איתם הביתה בעקבות פני התינוק השקט שניבטות אליהם שוב ושוב, והמחשבות שטורדות את שנתן על אותה האישה שנשארה לבד כשבעלה ברח מהחדר כי לא יכול היה לשאת את הכאב.

חוסר האונים המשתק מצד אחד והכאב של הקולות-הלא-נשמעים מהצד השני – הביאו לתחילתה של מודעות חברתית שהצביעה על כך שיש כאן אזור אנושי שהושתק, שנעלם מאוזננו ונסתר מעינינו.
כעת משהובחן, נדרש להתחיל וליצור חומרים שמשנים את מצב השקיפות כך שהעיניים האנושיות שלנו תוכלנה לראות.    עמותת SANDS  (Stillbirth&neonatal death charity) , ארגון  אנגלי, עושה בדיוק את זה.    
SANDS שהוקם בעקבות העלייה של אחוזי מוות תוך רחמי באנגליה, מניח תשתית לשינוי התפישה וההתייחסות החברתית הציבורית והמקצועית למצבי מוות תוך רחמי, מביא את המידע לציבור דרך ספרים ועלוני מידע קצרים שניתנים להורים בעודם מאושפזים ומייצר בשנים האחרונות מהלך ניסיוני של פיילוטים להכשרות עבור צוותים רפואיים ומיילדותיים באגפי הלידה להעניק להם מידע וכלים לתקשורת במצבי אובדן ושכול.
SANDS הוא אחד המובילים בביסוס התפקיד המקצועי החדש:   Bereavement Midwife 1 – ובניסיון (מסורבל) לתרגום לעברית: מיילדות נציגות לטיפול במצבי שכול.  אנחנו בתהליך התהוותו של מרחב מקצועי חדש שממוקד בליווי מקצועי-אישי של הורים שאיבדו תינוק.  באיזה אופן זה יתקיים וכיצד – עדיין אי אפשר לדעת, אבל אני רואה איך החלל הבלתי נראה הזה כבר הופך להיות דבר מורגש שמבקש להתמלא, להתאייש.

סמינר לימודי מרוכז לאנשי מקצוע – "הסערה שאחרי השקט"  -  יתקיים ב 6 בדצמבר 2017. לפרטים על הסמינר 

[1] בנייר העמדה של ארגון SANDS  תפיקדה של  Bereavement Midwife כולל:

להיות המקור אינפורמציה ותמיכה לצוות, להורים האבלים ולמשפחותיהם, לדאוג לכך לציוד למזכרות (כמו מצלמה לצלם את התינוק, או אביזרים כדי להטביע את טביעות כפות הידיים והרגליים של התינוק) ולוודא שהצוות יודע איך להפעילו. לתמוך בצוות בעת טיפול בהורים אלו, בכל שלב בהימצאותם בבית החולים, כדי לאפשר להורים לקבל מענה הולם גם כשאותה המיילדת לא נמצאת. לארגן הכשרות שכוללות מיילדות רופאים אחיות ממח' נשים ויולדות, פקידות הקבלה ומומחי אולטרה-סאונד. להעניק להורים מידע כתוב שיכול לתמוך בהם.

השאר תגובה