B.O.T זה (לא) טיפול?

"B.O.T זה… זה בעצם סוג של טיפול?"
"לא, זה לא טיפול, זה נקרא ליווי…"
"אבל זה נשמע כמו טיפול, למה אתן לא קוראות לזה טיפול?"    

אז ככה…
B.O.T זה לא טיפול #1
כי המקור הוא שונה:  כי B.O.T מגיעה מתוך התפישה כי האתגרים בתקופה הזו (שסביב הלידה) מהווים פוטנציאל והזדמנות יוצאת דופן לצמיחה. המקור מתוכו הגישה התפתחה הוא ניסיון רב בכך שטרנספורמציה משמעותית מתאפשרת דווקא מתוך המפגש עם צמתים כמו הריון, לידה, הנקה, אימהות.   לכן, נקודת המוצא אינה איך לטפל או למצוא פתרון לקשיים אלא מתוך השאלה מהו הליווי המתאים שיהווה את המצע הנכון עבור צמיחת הפוטנציאלים האלו.   

כי הפוקוס הוא על זיהוי המשאבים ומקורות תמיכה: כלומר כשמופיע עניין מאתגר, קושי או קונפליקט,  כיוון העבודה יהיה להכיר עוד יותר את הקושי על מנת לזהות מה יכול לתמוך באותה האישה עכשיו / בעת הלידה / בקשר שלה עם התינוק שלה או בקשר שלה עם אחרים.   ההזמנה למגע עם קושי או עניין כואב מהעבר אינה מוכוונת למציאת פתרון, אלא ליצירת מערכת-יחסים עם העניין וזיהוי משאבים תומכים.  וכי B.O.T  מציע ליווי לקשיים ואתגרים הנורמלים של תקופה זו, לא כטיפול במצבים פתולוגיים או מצבים שמבקשים החזקה טיפולית.

B.O.T זה לא טיפול #2
כי המושג 'טיפול' כפי שהוא מוכר מייצג תבנית מאד מסוימת של מערכת יחסים הירארכית.
(זו תבנית שהתקבעה בתודעת הציבור גם אם נכונה הטענה שהעולם הטיפולי כבר השתנה). וכי זו תבנית שאינה מתאימה לאופי היחסים שקיים בשדה הלידה בין נשים לבין אנשי/נשות מקצוע, ואינה מבטאת את מוד התקשורת שאנחנו מכוננות.
כי ההפיכה להורה דורשת בנייה של מערכת יחסים שונה עם העצמי, ועם האחר. כלומר, לא עוד תלות באדם אחר שאחראי על הידע רופא/מטפל/יועץ /אמאאבא –  אלא פיתוח יכולת ההבחנה הפנימית, תמיכה בהתפתחות האינטליגנציה ההורית ובנייה של הביטחון להקשיב לה.
כי היריון-לידה-הנקה-אמהות זו תקופה שבה מתבקשת התפתחות של ריבונות אישית ולכן נדרש כאן מודל אחר של תקשורת עם אנשי מקצוע, תקשורת שמהווה מצע לגדילה עצמאית ובניית העצמי ההורי.

B.O.T זה לא טיפול #3
כי בשונה מאינטראקציה טיפולית מסורתית,  לאינטראקציה המקצועית בשדה-הלידה אין סטינג קבוע ולפעמים זה אפילו סטינג פרוע: *זה מפגש שקורה תוך כדי החיים – תוך כדי לידה, תוך כדי הנקה, תוך כדי הטיפול בתינוק, תוך כדי ההיריון שמתפתח. *המפגש יכול להתקיים בשעה שנקבעה מראש, אבל גם בכל שעה אחרת 'כי הצירים מתחילים' או כי 'התינוק לא רגוע'. * הקשר לא תמיד מוגבל ל'זמן-פגישה' – אנחנו עונות לשאלות טלפוניות באמצע היום והלילה על נושאים שונים בנוגע למצב גופני ורגשי הקשורים להריון לאחרי הלידה או לטיפול בתינוק. *המיקום אינו קבוע ולעיתים אינו ידוע מראש- המפגש יכול להתקיים בקליניקה, אבל הוא יכול גם להתרחש בבית האישה, ולפעמים גם בתוך בית החולים. והסטינג לא ממש סטרילי…  בחלק מהמקרים התהליך כולל בתוכו חשיפת הגוף, ומגע פיזי הוא פעמים רבות חלק בלתי נפרד מהמרחב הזה, ומהריפוי שבו. והמפגשים כוללים לעיתים גם את בן הזוג, את האם או החמות, וגם מלווים אחרים כמו אחותה, או חברה טובה שמלווה אותה בתקופה הזו.

 

  B.O.T זה לא טיפול #4
  כשאישה מגיעה לקורס הכנה ללידה, לבדיקה רפואית, לייעוץ הנקה או לשיעור יוגה היא אינה מצפה להיכנס לתהליך  טיפול-רגשי.  רופאת    נשים, מיילדת או יועצת הנקה (ונשים ממקצועות לידה נוספים) הן נשות מקצוע בתחומן ולא התכוונו  להיות פסיכותרפיסטיות (לרוב. ולרוב   גם אין להן אפשרות להעניק טיפול רגשי במסגרת הזמן של המפגש המקצועי, גם אם  הוכשרו לכך)
בכל זאת, ברור כי ההיסטוריה של האישה או רגשותיה אינם נשארים מחוץ לחדר כשהיא עוברת בדיקה גניקולוגית, מנסה להניק  או מתכוננת ללידה.   בכל זאת, צריך לקחת בחשבון שאינטראקציות עם אנשי מקצוע בשדה הלידה (טיפולי  פוריות/בדיקות בהיריון/חדר לידה ועוד)  הן  מצע להצפה של טריגרים (המפגשים יכולים להיות קשורים לחשיפה או חדירה לגוף , שיחה על נושאים אינטימיים, התמודדות עם  כאב פיזי, עם דימוי גוף, עם פחד מהעתיד הלא ידוע).
 כלומר ההיבטים הרגשיים הינם חלק בלתי נפרד ממה שקורה במפגש מקצועי/רפואי – לא משנה מה כותרתו או מטרתו המוצהרת, וככאלה הם  צריכים לקבל התייחסות ראויה במקביל לסוגיות האחרות.   אבל אני רוצה להעז ולומר עוד יותר מכך –  דווקא המפגשים המקצועיים הללו  שצוינו כאן ושאינם נתפשים כטיפול רגשי או נפשי – דווקא כי הם יכולים להיות כל כך מציפים  - במיטבם הם מייצרים עבור נשים הזדמנות  משמעותית לשינוי ואפילו הזדמנות להתפתחות אישית משמעותית. והניסיון שלנו מספר כי נוכחות מסוג מסוים ודרך תקשורת מסוימת (אותם ה B.O.T  מציע)  בכוחם לאפשר קרש קפיצה לצמיחה אישית מואצת עבור האישה ובו בזמן אף להגביר  משמעות מקצועית ואישית עבור איש/אשת המקצוע.

בכל זאת..  אולי אפשר גם לקרוא לזה טיפול לפעמים..  כי הרבה איכויות תרפויטיות מתרחשות בתוך מפגשים עם אנשי מקצוע בתקופה הייחודית הזו וכי לרוב נצא ממפגש שכזה עם תחושה חדשה, עם תחושה שמשהו אכן השתנה. (טופל?).
כי שינויים יופיעו במקומות לא צפויים: למשל, כשדווקא הסטינג הלא קבוע יצר איזה מודלינג אחר עבור האישה ואיפשר לה את ההזדמנות לנהוג באופן אחר מכפי שהייתה רגילה ולקחת חופש מההגדרות החברתיות-תרבותיות שאוחזות בה, או למשל כשאשה מתארת איך רק מעצם החוויה של בדיקה ואגינלית קשובה (לראשונה!) ושיחה פתוחה וכנה בעקבותיה – כיווץ של שנים השתחרר.  או כשמתוך מפגשים שמתמקדים בעיבוד חווית הלידה הקשה או בליווי רגשי בתוך קשיי ההנקה  או בניסיונות הכניסה להיריון – גם איזורי חיים אחרים משתנים: התחושה במקום העבודה קיבלה משמעות חדשה,  רעיון ישן ששכב מאובק על המדף קיבל שוב חיים או מערכות יחסים משפחתיות שהשתפרו ואף צמחו לכיוונים חדשים.

אפשר אולי לקרוא לזה טיפול לפעמים…ואפשר כנראה גם למצוא עוד דרכים אחרות לקרוא לזה , דרך מושגים חדשים או שמות נוספים שהולמים את הדרך הזו.

ולמה דווקא 'ליווי'?
על זה כבר אספר בפוסט הבא

(הדהודים והרהורים ישמחו אותי, אתם מוזמנים להגיב)

2 תגובות ל “B.O.T זה (לא) טיפול?”

  1. לילך בנימיני-קורש

    תודה!
    הרגשתי והתרגשתי עם כל הנאמר אבל במיוחד עם סעיף #2 משום שזו תמצית עשייתי ואמונתי.
    אבל עדיין מרגישה את השאלה פתוחה ומהדהדת בי,
    כי בזכות הביאוטי ומתנותיו, עכשיו, כשאישה מתקשרת ואומרת לי שהיא סובלת מדיכאון אחרי לידה, או התמודדה עם זה בלידה הקודמת והיא רוצה לבוא למפגשים איתי, אני מסכימה ומרגישה שזה מתאים.
    אז מרגישה שיש לי כלים לתמוך (ללוות. לטפל?) גם בזה. כמובן שבמקרה של דכאון פעיל, האישה עובדת במקביל עם ליווי וייעוץ (ליווי? טיפול?) פסיכיאטרי. אבל כן מרגישה שאני יכולה להיות כתובת.
    אז למרות שכל מה שנאמר כאן נכון ומדוייק ומדייק, עדיין, נשאר לי חלל ׳רופף׳ של החזקת המרחב הטיפולי (ליוויי?).
    לא שואפת להיות מטפלת. אבל כן מרגישה שעבור נשים, אני ומלוות ביאוטי אחרות, אני מוסללת להגדרה התפקודית הזו.
    אולי כי גם אני, כפי שכתבת, התקבעתי עם אותה ה״תבנית שהתקבעה בתודעת הציבור״…
    בקיצור, ממתינה להמשך התנועה של התפישה שלי את המערך הזה אצלי.
    ותודה על הפוסט הזה שמעניק תמיכה (ליווי) של התהליך הזה אצלי ושמאפשר גדילה בדיוק כמו התווך שעליו הוא מספר.
    לילך

השאר תגובה