הדרך שבה אנחנו בונים

נדמה לי שאנחנו כל הזמן בונים –  בונים לנו בית מקרטונים בגיל חמש, בונים את העסק, ​ בונים הרצאה, בונים את הקשר, בונים ציפורניים…

צורות בניה מעניינות אותי. אני אמנם לא בונה בתים אבל בונה דברים אחרים, וכך קרה שבשנים האחרונות נהייתי חובבת כתבות על ארכיטקטורה – בעיקר כאלו שמתארות דרכי בנייה שיוצרות שינוי. (עד כדי שלרגעים אפילו עובר בי הרהור מוזר של כמיהה לעשות הסבה מקצועית..)  אז אני לומדת מושגים כמו 'אדריכלות ספונטנית' ו  'בנייה ורנקולרית' ועוד, ולמרות שאפשר אולי לומר שברור הרי שאופי המבנה בו אנחנו נמצאים משפיע עלינו, ונדמה שאין בכך חידוש – בכל זאת אני מגלה שאני מגיבה בשמחה ומשיכה לא מוסברת בכל פעם שאני נתקלת בתיאורים על אדריכלות חכמה שיצרה שינוי בריאותי או שינוי קהילתי משמעותי!
אנחנו מתנהגים שונה ומרגישים אחרת בסביבות שונות, זה לא חדש, נכון.  אבל האם אנחנו זוכרים שזה אומר שהתגובות הפיזיולוגיות שלנו משתנות? שיכולת הריכוז שלנו עולה או יורדת בהדהוד עם סביבה שונה?

הפרטים שמשפיעים הם רבים מאד, גלויים ונסתרים –  חלקם ברורים לנו כמו צבע הקירות או האם החלל משותף או פרטי, (צריך גם וגם..)  אבל נתונים על בתי חולים מספרים כי גם לגובה הכיסאות יש חשיבות (שאפשר יהיה לשבת באותו הגובה של  התינוק באינקובטור למשל), ויש השפעה מסתבר גם לשאלה האם ההליכה בתוך המבנה מעוררת את הסקרנות (!).. -  הנה תיאור מעניין:  "בעוד שעזרי התמצאות הם עניין חיוני לבתי חולים, המחקר מראה גם, למרבה הפלא, שמצבם של מטופלים טוב יותר דווקא בבניינים שאינם פשוטים מדי. חללים טיפוליים צריכים להביא בחשבון לא רק את האיזון בין חברה לפרטיות, אלא גם את המתח שבין פשטות למורכבות. תוכנית הבניין צריכה להיות קוהרנטית מספיק כדי שנרגיש שאנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים ומצליחים להתמצא בקלות ובבטיחות, אך בה בעת היא צריכה להיות גם מורכבת מספיק כדי לשמר את תחושת החקירה והמסתורין, הרגשה שלא כל החללים נחשפים בפנינו בבת אחת."… (מתוך המאמר המרתק על 'בתי חולים בריאים')

אז הנה מה שאני מבינה עד כה: אדריכלות שיוצרת שינוי היא כזו שעבורה המבנה הוא חלק מהאדם שנמצא בתוכו, זו אדריכלות שרואה לנגד עיניה התרחשות משותפת בה המבנה הינו חלק מהפיזיולוגיה של התהליכים שמתרחשים בתוכו  (תהליכי למידה / הבראה/ תקשורת/ משפחה וכיוב), ומכירה כי למבנה ולאדם שבתוכו מערכת עצבים משותפת  – כלומר הם מהדהדים אחד אל השני ומשתנים האחד מהאחר.

ה B.O.T קשור לתכנון ובניית מבנים מסוג אחר – אנחנו בונות דרכי תקשורת, בונות מבנה של מפגש, בונות מערך למידה, בונות תהליך קבוצתי. 
במהלך בנייה ב B.O.T אנחנו רוצות לבדוק למשל:
*כיצד כשאנחנו בונות משהו אנחנו גם בונות עוד דרכים לקשר (למשל  את הקשר ביננו לבין הקולגות שלנו, ביננו לבין עצמנו )
*מה מהחומרים שאני 'צריכה' ללמד כמנחה – הכי מעניין אותי עכשיו, ובאיזה אופן המידע הזה יוצר בי שינוי. (הזיהוי הזה יסלול את הדרך להנחיה מחוברת)
*או כיצד הקורס נבנה ומשתנה מתוך האינטראקציה עם ה'סביבה' שלו – כלומר מתוך קשר ותקשורת עם המשתתפות הספציפיות של הקורס הזה.

אתמול הקשבתי להרצאה של מייקל מרפי שמספר על בית חולים ברואנדה שהמבנה שלו תוכנן מתוך השאלה הזו: כיצד צורת המבנה עצמה יכולה להפחית את התפשטות מגפת המחלות הזיהומיות שתקפה את הקהילה המקומית.  מה שהם עשו שם בבית החולים הזה הוא מדהים, ומשמעותי עבורי לא פחות היה התיאור כי בית החולים נבנה דרך שיתוף הקהילה בבנייה עצמה. מאות מתנדבים הגיעו לעזור בבניה וביניהם נגרים מומחים, שהגיעו ולימדו את המתנדבים איך לבנות רהיטים בעצמם – עבור בית החולים. הדרך שבה הבנייה התקיימה מגלמת בעצמה מהלך של שינוי קהילתי ותאמה את רעיון המבנה שנועד לשפר בריאות קהילתית.
ארכיטקטורה שיוצרת שינוי היא כזו שלעולם יוצרת קשר חי ועכשווי החומרים.  וזה לא תמיד פשוט לעבוד כך -  זה נדמה שאפשר שקורס מסוים שכבר בנינו או העברנו אותו כך וכך פעמים יהפוך למוצר מדף שאפשר פשוט לשכפל.  אבל לשכפל לא עובד אצלנו.
אם תוכן  הלמידה  בקורסי B.O.T  הוא הקשר עם מה שחי בתוכנו, אי אפשר לבנות את תכני הלימוד בלי שהם יחיו בנו. וזה דורש בכל פעם ליצור קשר מחדש, ממש כמו בחברות ארוכת שנים. אחרת זה הולך לאיבוד.
וממש כמו דרך העבודה שלנו בתוך הקורס, ובתוך מפגשי B.O.T 
עם נשים, כך אנחנו ממשיכות לבנות מבנים חדשים ונתיבים חדשים בעצמנו ובשיתוף עם בוגרות הקורסים -

למשל בדצמבר מפגש הסיום של תכנית B.O.T  מיילדות התקיים בחדר לידה מאיר בהרצאה על מודל Women Friendly
שבנתה הילה לב רן לטובת נשים בלידה שבעברן רקע מורכב או פוסט טראומה   

ובעקבות המפגש הפורה הזה שהביא לדיון מניב החלטנו להציע וובינר (חינמי) שבו יוצג מודל Women Friendly   - בוובינר הילה תשתף בסיפורי מקרה על נשים וגברים עם מצבים פוסט-טראומטיים שהגיעו לחדר לידה, על שלבי המודל שאפשריים ליישום במחלקות הלידה ועל שיתוף הפעולה עם לניאדו.

אפשר להקשיב מהבית – שלישי הקרוב, 10 בינואר, 20:00 בערב
הרשמה פשוטה וחינמית כאן  (רלוונטי מאד לאנשי צוות אגף לידה )

 

ועוד אנחנו בונות: קורס B.O.T במרכז הכרמל בחיפה – ב 6 בפברואר מתחילות וההרשמה ממש עכשיו אצל דפני דנון 055-8859084

וגם תכנית B.O.T  מיילדות – הנבחרת השנייה של מיילדות יוצרות שינוי יוצאת לדרך בסוף ינואר, ונשארו מס' מקומות פנויים
אם זה מדבר אלייך אבל את תוהה..  אפשר למשל לדבר עם מיכל רוזן- 054-4787803 שהיא גם מיילדת וגם בונה איתנו את הקורס.
וגם אנחנו כאן לשאלות
הילה לב-רן 052-3541409
קרן גדסי – 050-7986902


השאר תגובה