על תופעת הייצוג בגישת הקונסטלציה

כדי שאדם יוכל לתפקד בעולם הפיזי, בתוך חברה,  מתפתחת יכולת הנבדלות שלו, הנפרדות שלו מהמתרחש.   אם לא נצליח להפריד את עצמנו מהחוויות של כל מי ומה שמסביבנו נהיה במצב תמידי של הצפה.
על מנת להימנע מתחושת הסחרחורת וההצפה של עודף אינפורמציה – העיניים שלנו יבחרו באחת משתי האפשרויות –  להיעצם (ממש כמו מפסק ראשי שמגן מפני עומס יתר)   או להתמקד באזור אחד, פרט אחד, תנועה אחת –  ולהמשיך להתמקד רק בה.
לכן, מה שקורה הוא שבאופן טבעי למדנו להחזיק בתוכנו רק חלק מ… פרט מסוים, תנועה אחת, חלקיק אחד מתוך מרחב רחב של קשרים והתרחשויות.  כדי להגן על עצמנו פיתחנו את היכולת ל'נתק' עצמנו מלהרגיש את כל מה שקורה בנו, מסביבנו ואת כל מה שקורה למי שמסביבנו.

הקונסטלציה מביאה איתה את נקודת המבט של היותנו מערכת וחלק ממערכת
 הקונסטלציה מביאה איתה רעיון הפוך כביכול, ואומרת: דווקא מתוך קשר וחיבור לשדה בו אנחנו נמצאים ולפרטים ולמידע שנמצאים בו – יכול להתרחש שינוי.   הקונסטלציה מעמידה את נקודת המבט של היותנו מערכת וחלק ממערכת במרכז, ועובדת עם ההבנה כי כל פרט הוא בו-זמנית גם הוא עצמו על כל מורכבויותיו וגם חלק משדה הכולל בתוכו עוד פרטים ועוד היבטים.
בכל רגע, בכל מצב, ההוויה של כל פרט מושפעת מהשדה שהוא נמצא בו ומגיבה אליו. ובאותה מידה אנחנו יכולים לומר שכל תנועה של פרט במערכת יוצרת השתנות של המערכת עצמה.

ישי ואני נפגשים, אנחנו רוצים להעמיק היום את ההבנות שלנו על תופעת הייצוג.   אנחנו משוחחים, והרעיונות עפים במרחב החדר, המון דברים מרתקים עולים –  מרחפים להם בחדר כמו בלונים צבעוניים ויפים…  אבל כשאני מנסה לאסוף אותם, אני לא מצליחה. ברגע שאני מנסה להחזיק רעיון אחד, אחר בורח לי מהידיים.  אנחנו עוצרים לשים לב מה קורה, ומבינים שאנחנו נוכחים את האנרגיה אותה אנחנו חוקרים: כשאנחנו מדברים, אומר לי ישי, אני חושב על מה שעולה בי מהשאלות שלך, ועולים בי הרבה רעיונות בו זמנית.  ובנוסף לכך, יש עוד המון דברים שקורים בחדר – יש עוד מידע ויזואלי שאני קולט, יש את הרעש מבחוץ..  אנחנו מוצפים במידע ועוברים מרעיון לרעיון, והתוצאה היא שאנחנו לא מצליחים לשהות על רעיון אחד מבלי שיופיע הרעיון שאחריו.

כדי לשהות עם נושא מסוים, רעיון או תחושה אותם אנחנו רוצים להכיר- ניתן להם ייצוג פיזי.
דרך החשיבה הרגילה שלנו נעה בין פרט לפרט בלי יכולת להחזיק את השדה כולו, או לחילופין הסתכלות מנקודת מבט מערכתית רחבה – שלרוב לא מצליחה להחזיק בתוכה גם החיבור אל הפרט במערכת.  איך מאפשרים ליכולת הבו-זמנית הזו להיות? הפעולה הראשונה נראית כמעט טכנית ופשוטה עד כדי כך שזה עשוי להיראות פשטני: כדי לשהות עם נושא, גורם מסוים, רעיון, תחושה, אינטראקציה אותם אנחנו רוצים להכיר- ניתן להם ייצוג פיזי.  המרכיב השני יהיה האופן הייחודי של התקשורת עם הייצוג, נקרא לו כאןיכולת ההזדהות,  והחלק השלישי שהוא בעצם גם הראשון או זה שכולל את כל החלקים בתוכו – הוא מודעות לנוכחות השדה.

 בשיחה רגילה, בה אנחנו יושבים ומשוחחים על משהו – יש איזה "אני" מסוים שלי שמדבר עם איזה "אני" שלך. אולם אפשר לשים לב, במיוחד כאשר מתחילה חוסר הבנה, יכול להיות שאני אעבור להיות מזוהה עם משהו אחר- וסביר להניח שבתגובה גם את תזדהי כעת עם גורם שונה .. לאורך השיחה יהיה  קשה להבחין עם איזה חלק או גורם אני מזוהה, ועם איזה חלק במערכת את מזוהה.  במצבים קיצוניים, נקרא לזה אישיות גבולית, כזו שכל הזמן זזה בין זהויות. אולם אם נשים לב נגלה שהמעבר בין הזדהויות עם גורמים והיבטים בתוכנו מתקיים אצל כולנו.

אבל זה לא מה שאמרתי…
כאשר זה קורה יותר מדי – מופיע תסכול  וחוסר הבנה במערכת היחסים, ואז נשמע משפטים כמו "אבל זה לא מה שאמרתי…" או "לא לזה התכוונתי…" או "אבל זה בדיוק מה שאמרתי קודם…" ודומיהם.  המצב המתואר לעיל, מתרחש ברוב האינטראקציות שאנשים מנהלים.   אנחנו רוצים להציג כאן אפשרות חדשה: ניקח למשל סיטואציה עם מישהו שהיחסים איתו תמיד מתוחים. האופציה המוכרת עבורנו תהיה לראות ש – יש אני ויש הוא. ולהתעסק ב-  למה הוא לא ..  ולמה הוא כן…  ביום-יום היחסים האלו יכללו רק את שנינו, ולפעמים אולי עוד אדם שינסה לגשר ביננו.  סביר שגם האדם המגשר מחזיק נקודת מבט שהמערכת היא:  אני ו הוא.

הניסיון מראה שברוב המקרים מתח ביחסים  –  קשור למקור מערכתי

בקונסטלציה, ההנחה היא שזה לא תלוי רק בי ובו,  אלא יש עוד משהו שמניע אותנו בדרך מסוימת ושקשור למתח שנוצר במערכת היחסים. לכן  אם אני אתחיל לפרק את זה קונסטלטיבית: אני אתן ייצוג ל-אני, ייצוג ל-הוא, וגם  ייצוג ל-יחסים המתוחים וייצוג ל-גורם ליחסים המתוחים. כך אנו מחלקים מצב מסויים למספר גורמים,  כעת, כשיש ייצוג בשדה לכל אחד מהגורמים, אפשר יהיה להתחיל לראות מה קיים שם באופן מערכתי שקשור ליחסים המתוחים. אולי נפגוש מה קיים בשדה שמגיע מהמערכת שלו, ומה מהמערכת שלי ואולי גם מהמערכת שבה היחסים מתקיימים, למשל מקום העבודה  של שנינו.  הניסיון מראה שברוב המקרים מסתבר שהמתח ביחסים קשור למשהו מערכתי, כלומר לגורמים שהם לכאורה מחוצה לנו ומתקיימים במערכת היותר רחבה.  בתהליך שכזה קורה לרוב דבר מעניין: מהרגע שנתנו ייצוג ל-יחסים, וייצוג ל – מתח , כלומר פירקנו את הקשר בניהם, הגורמים האחרים במערכת מרגישים אחרת, והמתח בין שתי הדמויות מתחיל להשתנות. זו אחת התופעות המרתקות בתהליך קונסטלציה: בלי להגיע לפתרון, רק מעצם העובדה שעוד פרטים במערכת מקבלים ייצוג ונוכחות, משהו במערכת ובחוויה – משתנה.

אפשרות אחת היא שזה יגרום לכך שנסתכל אחד על השני ללא המתח בינינו, כי ה-מתח, קיבל ייצוג.  על כך נוכל לומר: "כשאנחנו נותנים ל-מתח מקום משל עצמו, ול-יחסים מקום משל עצמם –  באופן מעניין, אנחנו 'פנויים' ממנו, הוא לא תופס אותנו.  וכך, משהו בקשר עם האחר – יכול להשתנות".במקביל לכך, מתרחש תהליך מרתק של התגלות של אינפורמציה שנוכחת במערכת שלנוכחים לא הייתה גישה אליה. האינפורמציה הזו מופיעה דרך הייצוגים והנציגים (כאן קישור לתופעת הנציגות) ועבור האדם שנמצא בתהליך חקירה הקונסטלטיבי. זוהי אינפורמציה שלעיתים מופיעה לראשונה ומכילה פוטנציאל של שינוי תפיסה מהותי.
 איך זה מתרחש?   תהליך התגלות האינפורמציה יכול להתרחש כי מהרגע שאנחנו נותנים ייצוג  לגורם כמו 'מתח' למשל, אנחנו גם מזמינים אותו , את המתח, 'לספר' על עצמו.   זה קורה בעזרת כלי  ההזדהות,  אולי המתח יספר לנו מאיפה הוא מגיע, ואולי  זה יהיה קשור למתח שקיים במקום אחר במערכת של אותו האדם. המתח יכול למשל גם לספר שהוא תוצר של משהו שקרה לפני זמן רב מאד.
המידע הזה, שמופיע דרך פירוק המערכת לגורמים שבה, מתן ייצוג לכל גורם והאפשרות להזדהות עם גורם אחד במערכת תוך כדי מודעות לשדה ולגורמים נוספים בו, הם הייחוד של תהליך קונסטלציה ומאפשרים את התנועה הרחבה שמתרחשת באופן עבודה שכזה.
 **הפוסט נכתב מתוך סקרנות משותפת ומפגשים בין ישי גסטר וקרן פרידמן גדסי, ופורסם בבלוג משותף על קונסטלציה ולידה

 

השאר תגובה