החיבור בין קונסטלציה ל B.O.T – תרפיה מוכוונת לידה

"כל אותם שקופים, בלתי נראים, בלתי מדוברים – כל אותם התינוקות, העוברים, החלומות – שנמצאים כאן כל הזמן…"

בפגישה הראשונה שלי עם ישי, פגשתי משהו שעד היום מהווה עבורי את אחד הדברים המשמעותיים לי.  מאז, העיניים שלי רואות אחרת את העולם.
זה קרה כך: ישי תיאר תהליך שעבר עם אם שהביאה למפגש את החוויה שלה שיש משהו שמפריע לקשר שלה עם הבן שלה, בן ה 18. פריצת הדרך במפגש שהוא תיאר הייתה כשקרה הדבר הזה: היא סיפרה שבנה נולד אחרי תהליכי הפריה. נקודת המבט של הקונסטלציה אומרת: כל מי ששייך למערכת המשפחתית, נוכח או לא, צריך לקבל מקום. ולכן ההזמנה עבורה הייתה לתת ייצוגים*  גם לאותם העוברים שלא התפתחו – בתהליך של אותו ההיריון.   לתת מקום במשפחה, גם לאותם האחים שלא נולדו.

המשך הסיפור כבר פחות רלוונטי לכאן. עבורי,  המשמעות של נוכחות כל האחים , הייתה כמו נשימה שסוף סוף הצליחה להגיע לאזור מאד מסוים, שלא קיבל חמצן כבר שנים.   כל אותם שקופים, בלתי נראים, בלתי מדוברים – כל אותם התינוקות, העוברים, החלומות – שנמצאים כאן כל הזמן – זו היתה הקלה רבה להכיר בהם ובאפשרות להיות איתם בקשר.
כל אותם נוכחים בלתי-נראים, שנמצאים אבל אי אפשר היה להיות איתם בקשר כי לא נתנו להם נוכחות ממשית ביננו, הם הרי חלק מהמערכת, חלק מאיתנו. חלק ממה שקורה לנו.
גם מה שאיבדתי הוא חלק ממני – כל מי שאיבד יודע את זה.(ויש מישהו שלא איבד משהו או מישהו?)
אולם מה שאיבדנו שקוף, ואי אפשר להחזיק או לגעת בו.  הוא נמצא, אולם אף אחד לא רואה אותו.

 אני עוסקת בעולם הלידה.
כשאני אומרת שאני עוסקת בלידה, לרוב אני פוגשת חיוך שמתרחב לנוכח דימוי בטן עגולה או תינוק מעורסל. עולם הלידה עוסק ועסוק ב – יש. והוא רוצה להתעסק רק ב- יש. מנקודת מבטו הצלחה זה הריון. הצלחה זה תינוק.   חוסר הצלחה בעולם הזה הוא כמעט בלתי נסבל. נזהרים מלדבר עליו כמעט כמו היה מחלה מדבקת. בתרבויות רבות ולאורך תקופות ארוכות החזיקו בתפישה שהחיים יהיו יותר חיים אם רק נרחיק מאיתנו את כל מה שלא בתוכם.
סיפור המפגשים שלנו מעניין מנקודת המבט הזו. כבר יותר משנה אנחנו נפגשים ובונים משהו שרוצה לצאת לעולם, ונתקלים בצירי לידה לא קלים.  צירי הלידה של היצירה שלנו התנהגו בדיוק כמו שצירי לידה מתנהגים– הם מעלים אל פני השטח את הדברים שעד כה לא קיבלו מקום והכרה.

בעקבות הצירים.. הכרנו במה שקורה לנו במפגשים ביננו: אנחנו, ישי וקרן, מייצגים את מה שאנחנו חוקרים,  כל אחד מאיתנו הזדהה עם המקום שממנו הוא בא.  במפגש ביננו , אומר לי ישי, את באה מהלידה ואני בא מהקונסטלציה – אנחנו מפגישים שיטה שכל מה שחשוב לה זה לתת נוכחות ל -אין (= קונסטלציה), עם מקום בחיים שרוצה להתעסק רק עם ה-יש  (= שדה הלידה).   זה מה שייצר את המשיכה להפגש, וזה גם מה שיוצר מתח. והדינאמיקה הזו ניהלה חלק  מהפגישות שלנו, ועל תהליך הלידה..

תופעות ה הזדהות* וה ייצוג* התרחשו בנו בעוד אנחנו עוסקים בהן, אולם מבלי לדעת שאנחנו הווים אותן בכל רגע במפגשים ביננו.

 **הפוסט נכתב מתוך סקרנות משותפת ומפגשים בין ישי גסטר וקרן פרידמן גדסי, ופורסם בבלוג משותף על קונסטלציה ולידה

השאר תגובה