שבט האקא האפריקאי

השבוע קראתי במוסף 'הארץ' על שבט האקא האפריקאי. פרופ' בארי יולט שחי לסירוגין עם שבט האקא כבר 40 שנה, מספר למראיינת על אחד הימים שהיה שם: "צדתי סוג של אייל במשקל של 120 ק”ג, בעצמי.  [...] כשחזרתי עם האייל למחנה, הייתי נרגש וגאה מאוד. ציפיתי לשבחים ומחמאות, כבר הייתי בן בית שם.   אבל אף אחד לא התייחס אלי!  איש לא הילל אותי ולא העניק לי תשומת לב מיוחדת. זה מאוד הפתיע אותי אבל בעצם, זה אופייני להם.  [....]
"צדת אייל ועכשיו את חושבת שאת יותר טובה מאחרים? אין מצב. הם יתייחסו אלייך באותה ענייניות שבה הם מתייחסים למי שלא צד דבר"

 (אב ובן משבט אקא. הגברים מטפלים בילדים באופן כמעט שווה כמו הנשים בשבט.)**

נשארתי עם התיאור הזה.   גם להריון ללידה ולאמהות – לא אכפת מי אני ומה עשיתי או לא עשיתי..   ללידה הרי לא אכפת האם היולדת זו אישה שחיה באוהל או בלב ניו יורק. האם היא מרצה בכירה, נהגת מרוצים, או אמנית קיפולי נייר מפורסמת. אין כאן הנחות לחברי מועדון, או יחס מיוחד וגם אין מקומות שמורים ל VIP. הלידה לא מהללת את היולדת השקטה והמכונסת, או משבחת את זו ששואגת כלביאה. הלידה היא לידה. שמחתה ועוצמתה הם עצם התרחשותה.

לא לקבל שבחים ומחמאות  כשלראשונה צדת איל גדול במיוחד (או כשילדת תינוק גדול..) יכול להיתפס כתגובה אדישה או כאי-אכפתיות, אבל אולי זה בעצם הסוד?

לא אכפת לי מה קורה
כששאלו תלמידיו של המורה הרוחני  ז'ידו קרישנמורטי  מהו הסוד שלו הוא ענה:  "לא אכפת לי מה קורה".*
"לא אכפת לי מה קורה" נשמע כמו הדבר הלא נכון לומר בחברה שלנו. אבל לא מדובר כאן על חוסר אכפתיות, אלא על משהו אחר – מדובר על האפשרות לאופן מבט אחר על הדברים. מבט שממנו מתאפשר מפגש אמיתי עם הדברים כפי שהם כרגע.

אנשי שבט האקא לא מתרגשים ממעשים גדולים או קטנים, או ממעשים בכלל. ההתייחסות שלהם ממשיכה להיות במידה שווה אל האדם שמולם, כאדם, מבלי למדוד או להגדיר אותו על פי מעשיו והצלחותיו.

אז איך מגיבים? לא מתלהבים מהצלחה? לא משתתפים בצער הכישלון?

שבחים
לפני כמעט 20 שנה עוד לפני שהיו לי ילדים – הצטרפתי מתוך עניין מקצועי לפגישות של קבוצה להנחיית הורים. אני זוכרת טוב את ההמלצה 'לא לשבח את הילד'. במקום זאת הציעו– לשמוח איתו בשמחתו. כלומר, לשמוח בשמחת היצירה שלו, או בשמחת ההנאה שלו' מתוך הבנה כי שבחים רבים להצלחתו יגרמו לילד לתרגם כל פעולה שלו כמשויכת ותלויה באיכות התגובה של ההורה. ולמרות שנדמה ששבחים זו תגובה מועילה ומקדמת היא  יוצרת צורך תמידי בתגובה חיצונית, היא מסווגת את החוויות שלנו לכאלה שמייצרות שבחים מהסביבה וכאלו שלא.
ה'סכנה' , אני מבינה היום, טמונה בכך שהילדים שלנו, והילדים שאנחנו,  נאבד את החופש הפנימי ואת התשוקה האמיתית ובמקום זאת נעסוק בלכוון את פעולותינו כך שיניבו את התגובה שאנחנו זקוקים לה.
הסיפור על שבט האקא הזכיר לי את קבוצת ההורים הזו.

מרחב של מפגש אמיתי כולל את מי שאנחנו , ולכן הוא כולל גם את העובדה שאנחנו שמחים בשמחתו של מי שאיתנו או משתתפים בקושי שלו. מפגש אמיתי יאפשר לנו גם לראות דרך נקודת המבט ממנה הדברים אינם מסווגים להצלחה או כשלון, לטוב או פחות טוב. נקודת מבט מתוכה התעניינות תהיה ממוקדת באדם, באופן שבו הוא מבטא עצמו כרגע בעולם, ובחוויה שלו –  במקום בכמות הלייקים שקיבל.

 פרופ' יולט כינה זאת התייחסות עניינית, ואני רוצה להוסיף לענייניות גם -  התעניינות.

 ענייניות והתעניינות – כלומר: כשאישה תאמר  "אני לא מצליחה להירגע, ובשביל ללדת אני צריכה להצליח להרפות" נתעניין ונרצה להכיר את תחושותיה באותה מידה כמו שהייתה אומרת "אני נהנית מכל רגע בהריון" ואם היא תספר  "אני לא מרגישה שאני בקשר עם העובר, אני לא מצליחה לאהוב אותו. "  נקשיב לה ממש כפי שאנחנו מקשיבות למי שתאמר " אני כבר כל כך מחכה לפגוש אותו!".
לרוב, אנחנו תקועים עם סיפור של איך הדברים צריכים להיות כדי להיות מוצלחים או טובים או נכונים.  ואז, אנחנו לא ענייניים ולא מתעניינים, אלא בעיקר עסוקים בלנסות לשנות אותם כך שיהיו 'איך שצריך'.

אני חייבת להודות שאני ברת מזל. יש לי כמה חברות טובות שלא מתרגשות כלל מהניסיונות שלי להרגיש שהצלחתי או שעשיתי את הדברים נכון. הן חוזרות ומתעקשות שממש לא אכפת להן. הן מתעקשות להתעניין הרבה יותר במה שלומי והרבה פחות ב'האם הסדנה הצליחה' או אם היו הרבה תגובות לפוסט.

מבט של לא אכפת לי מאיך 'צריך',  שאינו עסוק במה נחשב נכון או מוצלח, הוא מבט ענייני הממוקד במי שמולי ובחוויה הפנימית שלהם בתוך ההתרחשות.    מבט שכזה יוצר קשר שמאפשר לרובד עמוק יותר של הדברים – להתגלות.  עבורי, זהו מפגש אמיתי. נראה לי שבני שבט האקא, נפגשים באמת.  


במפגשים אמיתיים ועוד… אנחנו עוסקות בקורסי ה B.O.T,  וגם בחיים. 

ממש בקרוב מתחילים הקורסים של שנה החדשה וההרשמה עכשיו. כל הפרטים כאן:
קורס B.O.T  שלב 1
קורס B.O.T  שלב 2

שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאת עניין אמיתי, קרן

 

** התמונה והציטוט מתוך מוסף הארץ, 9  באוגוסט 2013 , כתבה מאת סמדר רייספלד

השאר תגובה