מחשבות אודות: "לנסות להיות"

 

יש דברים שלא נגיע אליהם אם נעסוק בניסיון להגיע אליהם.
אי אפשר לנסות לאהוב. או שאוהבים או שלא. אפשר לאהוב במידה מסוימת. או לאהוב חלקים מסוימים ואחרים לא. אבל לנסות לאהוב זה להיות בשום מקום. זה לא כאן ולא כאן. זה חסר נוכחות ממשית.

 העובדה שאני עובדת כבר כמעט שני עשורים בעולם הלידה והאמהות גרמה לכך ששמעתי פעמים רבות כל כך את האמירה: "אני מנסה ל…" ,  עד שבשלב מסוים האוזן שלי נהייתה רגישה אליה מאד. עולם הלידה והאמהות שופע דימויים ומודלים על איך הריון לידה או אמהות צריכים להיות כך שרובנו מוצאים את עצמנו מאד עסוקים ב-לנסות להיות איך שצריך. אנחנו יכולים לשמוע את עצמנו אומרים: אני מנסה להיות סבלנית. אני מנסה להיות רגוע. אני מנסה להתחבר.  אני מנסה להסתכל על זה באופן חיובי. אני מנסה לא להשוות. אני מנסה לא לשפוט, אני מנסה להיות שמחה.

הנה תוצאות התצפיות שלי:    המצב של לנסות ל..  – משאיר אותנו בשום מקום. לנסות ל… לא גורם לשום תנועה של שינוי אמיתי. למרות שזה נשמע כמו לעשות משהו, כשאדם אומר אני מנסה ל..  במובן מסוים הוא נמצא לא כאן ולא שם.  הוא בעצם אומר: יש משהו שקורה עכשיו ואני לא רוצה להיות בו (לדוגמא: אני מפחד ואני לא רוצה להרגיש ככה),  ויש גם משהו שאני חושב שצריך לקרות אבל גם שם אני עדיין לא נמצא (למשל צריך להרגיש בטחון אבל אני עוד לא מרגיש כך).

 אז איך זה שכשאנחנו אומרים – אני מנסה ל… -  זה בכל זאת נשמע לנו כמו הליכה לכיוון הנכון?   אולי כי יש באמירה הזו עוד משהו, יש בה באמת רמז לכיוון הנכון כרגע.   בלידה לדוגמה, אפשר לשמוע אישה אומרת: "אני מנסה לא להתנגד לציר" – זה מספר על כיוון, היא בעצם אומרת: יש לי תחושה שלהיות עם הציר מבלי להתנגד לו זה הכיוון הנכון כרגע.       אם אני אגיד כעת: "אני מנסה להיות ממוקדת בכתיבה"  אני אספר על התחושה שלי שלהיות ממוקדת,  זה מרגיש הכיוון הנכון.

 אבל שינוי מחשבה או תפיסה פנימית אינו מתרחש רק דרך החשיבה עצמה. הוא מתרחש דרך פעולה, פעולה מוחשית,  וזה מוזר, כי חשבנו שאנחנו כבר לא מפרידים יותר גוף ונפש – הרי נהיינו מומחים בלהגיד שהכאב בברכיים הוא כי אני מפחדת מהדבר החדש אליו אני הולכת, או שבעיות העיכול הן כי קורה משהו בחיי שקשה לי לעכל אותו.   אבל אני מוצאת שיש איזור שלם שאולי נשאר מנותק:  שינוי כיוון מחשבה או נקודת -מבט אינו מתרחש רק בחשיבה עצמה, שינוי כזה מחובר, קשור ופועל דרך השתנות בגוף ודרך פעולות פיזיות מוחשיות. כלומר, לשנות את דרך החשיבה שלי רק דרך 'לנסות לחשוב חיובי' או כל צורה אחרת לשכנוע עצמי מקבעת  את התפיסה המופרדת, שיש 'חשיבה' בנפרד מ- 'גוף'.
אולם אם אבדוק מה קורה לי כשאני פשוט מסתובבת פיזית לכיוון אחר – אגלה שנקודת המבט שלי משתנה. כשאני זזה למקום אחר מהמקום שאני נמצאת בו, הגוף שלי נע, הוא משנה את מיקומו הפיזי, היציבה משתנה, וגם אם אני לא מודעת לכך – תחושת השרירים העצמות והאיברים הפנימיים משתנה בתוכי – כלומר:  החוויה הפנימית שלי משתנה.    אם לא היינו בגוף (או כשלא היינו בגוף), דברים אולי היו קורים אחרת. אבל כאן, בעולם הפיזי, הם קשורים גם לפיזיות שלנו. לא רק, גם.

ובכל זאת, נכון, זה כנראה לא מספיק רק לזוז למקום אחר בחדר, כדי שמשהו בתוכי ישתנה. יש כאן עוד רכיב משמעותי שמצטרף והוא לעצור ולשים לב לתחושה השונה בתוכי כרגע. ומתוך המקום האחר שאני נמצאת בו, לרוב אגלה שמה שהרגשתי קודם, השתנה.*     הנקודה המשמעותית כאן הינה שההרגשה שלי השתנתה לא כי ניסיתי לשנות אותה, היא השתנתה דרך פעולה מוחשית שעשיתי.
כדי לעבור את שלולית המים הגדולה שנתקלתי בה בהליכה היום בשדות, הלכתי קצת אחורה, לקחתי תנופה ודילגתי מעליה (כמעט..). הפרטים של איך בדיוק דילגתי הם לא מה שאני רוצה להתמקד בו, אלא העובדה שלא הייתי עסוקה בלנסות להיות בצד השני, אלא עשיתי פעולה מוחשית, תנועה פיזית לכיוון המקום החדש.
פעולה מוחשית יוצרת אנרגיה שונה מ אני מנסה ל..   פעולה מכילה בתוכה כבר איזו שהיא השתנות, היא מכילה בתוכה את הכיוון המורגש. היא כוללת בתוכה גם את ה-כאן, וגם את ה-שם.

 כשעמדתי לפני שלולית המים הגדולה שאני צריכה לעבור, התנועה הבאה שלי כללה גם את המקום בו אני עומדת עכשיו וגם את המקום החדש שאהיה בו אחרי שאקפוץ.
פעולה מוחשית תמיד כוללת בתוכה את המקום שבו אני נמצאת כעת,  את המקום החדש ואת מערכת היחסים בינהם.

 

 

 

*בגישת B.O.T אנחנו עובדים עם פרקטיקות מגישת ההתמקדות – תשומת-לב מיוחדת לתחושות גוף, שמאפשרת שינוי.

11 תגובות ל “מחשבות אודות: "לנסות להיות"”

  1. אביגיל

    מצוין.תודה רבה.
    געגועים ללמידה איתך

  2. לימור לוי אוסמי

    קרן, מקסים, מרגש ויפהפה.
    בקשה אישית לרשומה הבאה- אז מה קורה כשמנסים לעשות את התנועה הזאת, את הפעולה, אבל.. לא מצליחים או עושים את זה בדרכים ישנות שלא מוצלחות לנו ?
    חיבוקים גדולים

  3. נטע אהרוני

    אני מאד מזדהה עם הכתוב. לפעמים כשאנחנו בדרך חדשה זה מאד מפחיד להיות שם בלי לנסות כבר להגיע.

  4. לימור לוי אוסמי

    ובקריאה שנייה, חושבת שלא הבנתי עד הסוף :)
    לפעמים יש ניסיון שניכר בפעולה ולא רק במחשבה, אבל הפעולות לא מספיקות כדי להוביל אותנו אל הצד השני, בו היינו רוצות להיות, אבל נראה לי שאת לא מדברת על זה, נכון ? את מדברת כאן רק על הרצון להיות במקום אחר מבלי לפעול ?
    אני חושבת על לנסות לרדת במשקל או להיות בכושר או להיות רגועה או אלף דברים אחרים-ואז יש פעולות של כמה ימים/חודשים ואז יש חזרה לדפוסים קודמים. במקרים הללו יש דפוסי פעולה שבאים בעקבות הרצון, אך הם לא צולחים.
    בקיצור, אשמח להסבר :)

  5. קרן פרידמן גדסי

    את מאד חסרה!

  6. תמר נבו

    אהבתי.
    זה מתחבר לי למצב שבו לא ברור לי לאן אני מכוונת, או שאני יודעת לאן, אבל זה נראה רחוק ומאיים,ואני לא יודעת איך אני מגיעה לשם. הפתרון שלי הוא עשייה בצעדים קטנטנים. Baby Steps. עשייה של משהו קטן ואפשרי, ועצם העשייה מניעה דברים אחרים, ופתאום עוד דברים כבר הופכים לאפשריים.

  7. אמא

    עמוק,רציני ומאתגר

  8. דפנה

    יפה מאוד. תודה

השאר תגובה