מכתב מעובדת סוציאלית

 מכתב מעובדת סוציאלית של אגף אמהות  בבית חולים במרכז הארץ,
נתן אפשרות ליולדת שבעברה טראומה מינית – לקבל תמיכה רחבה, הקשבה ונוכחות מותאמת מצוות חדר לידה

אני כותבת את השתלשלות העניינים כי היא מרגישה לי כפותחת דלתות באופן הכי משמעותי שחוויתי עד כה, וכי האפשרות הזו שהשתמשנו בה,  פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף אמהות ומכתב שהיא כתבה שהיה מונח צמוד לגיליון הלידה של היולדת, הייתה כל כך משמעותית בכל רגע מהלידה, שאני מקווה שעוד נשים שזקוקות לה, יוכלו להשתמש בה ולקבל את התמיכה הנכונה להן מכל מי שנמצא איתן בלידה.

אנחנו יודעות שנשים עם חוויה טראומטית בעברן, שמגיעות ללידה עלולות לפגוש טריגרים רבים שיגרמו להן להצפה ולרה-טראומטיזציה. הבנה של המלווים והצוות הרפואי את הטריגרים הספציפיים לאותה אישה ואת הצרכים המדויקים שלה, היא אלמנט משמעותי ביותר בתמיכה מתאימה.

במפגשים שערכנו לפני הלידה, היא אמרה שהמחשבה שלה לפני שנכנסה להיריון וגם רוב ההיריון הייתה שהיא לא רוצה לעבור את כל התהליך הזה של לידה רגילה עם כל מה שכרוך בכך. היא מעדיפה את האופציה של ניתוח קיסרי.
ושניהם הביעו את החשש, שאם משהו ישתבש בלידה באיזה שהוא אופן, היא תחווה בלידה טראומה, שתשפיע עליה אחר כך בחיבור לתינוקת ובכלל בחיים.
בפגישות שעשינו, בין היתר, הסתכלנו לעומק על הבחירה האפשרית בקיסרי ומה עולה ממנה ובמקביל הסתכלנו לעומק על הבחירה בלידה ואגינלית ומה עולה ממנה. חלק מהפגישות היו בזוג ולחלק היא באה לבד. כל פעם לפי הצורך שעלה.
במהלך הזמן הזה של הפגישות ראינו לנכון לבדוק את כל האופציות, לכן הם עשו מהלכים אופרטיביים לבדוק האם , והיכן – יש אופציה לניתוח קיסרי אלקטיבי מסיבות רגשיות. היה חשוב לעשות את המהלך הזה כדי לדעת אם הוא אפשרי, אם כן איפה, ומה צריך לעשות בשביל זה.
לאט לאט התארגנה לה תמונה של מה הדברים שהכי מפחידים אותה, שיהיו לה קשים או בלתי אפשריים לתחושתה, ויחד איתם, מה הכלים שיש בה שיכולים לשרת אותה בסיטואציה כזו של לידה או של קיסרי.  אחרי שהבהרנו את אלה, לפגישה הבאה היא הגיעה עם תחושה חדשה: סקרנות. כן , סקרנות לחוות את הלידה. בא לה כבר לחוות את זה. זה חדש לה הדבר הזה של הסקרנות. וההתרגשות גוברת..
היא רוצה אולי כן לנסות לידה רגילה. אבל אם זה יהיה לה יותר מדי במהלך הלידה היא רוצה שתהיה לה האפשרות לבקש ניתוח קיסרי.  האם יסכימו להקשיב לה שהיא לא יכולה יותר ויסכימו לקחת אותה לקיסרי אם היא תבקש? היא שאלה. ואני יודעת שזו שאלה שקשה לענות עליה.
חלק מהפחד מתחושת ה'יותר מדי',  היה פחד מיותר מדי כאב, שירגיש גדול מדי והיא תאבד את היכולת להיות נוכחת, וחלק אחר של הפחד היה הפחד מאי-הידיעה ומאי-שליטה.
דיברנו על הזמן הנכון עבורה להגיע לבית חולים, אחת האופציות למשל הייתה להיות בשלב מוקדם יותר בבית חולים, או אפילו להסתובב בסביבה הממש קרובה לבית חולים כשהתחילו צירים, כדי לתת תחושה יותר בטוחה. היא ידעה שהיא תרצה אלחוש אפידורלי בשלב מאד מוקדם של הלידה ורצתה להיות בטוחה שהיא מקבלת אותו בזמן לפני שהכאב יהיה 'יותר מדי'.
בפגישות עלתה היסטוריה של פגיעה מינית בילדות. היא לא חיברה זאת למקום שאולי יש לו יכולת להשפיע על תחושותיה בלידה. היא סיפרה שטופלה הרבה שנים, עשתה עם עצמה דרך משמעותית וזה לא משהו שמעסיק אותה כרגע בחייה. אבל היא יכולה הייתה לראות את החיבורים. הצעתי לה לקרוא את המאמר שכתבתי על המשמעות של תגובה פעילה בלידה
הקריאה במאמר עזרה לה להבין טוב יותר למה היא זקוקה בלידה. היא תיארה שיש גבול דק שאותו היא יודעת לזהות, ואשר בו מלידה מחזקת היא יכולה להתרסק אל תוך חוויה טראומטית. מתוך ההבנות שלה,  ניסינו לראות איך אנחנו מגייסות את המערכת לטובתה.  לידה עם מילדת פרטית לא הייתה אופציה מכל מיני שיקולים. חשבנו איך אפשר ליצור קשר עם חדר הלידה בו היא עומדת ללדת ואחת האפשרויות שעלו הייתה לפנות ולבקש פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף האמהות של בית החולים אליו תכננו להגיע. והם אכן עשו זאת. הייתה פגישה טובה. בפגישה אליה הגיעה כבר מאד מוכנה ומבינה מה היא עשויה לפגוש בשדה הלידה, היא הסבירה את מה שחשוב לה, את החששות שלה, את הבקשות שלה, את הקשיים שלה. העו"ס רשמה הכל, וניסחה מכתב לצוות חדר לידה המפרט את מה שעלה בפגישה ואת ההנחיות שלה לגבי היחס הנדרש במקרה הזה. (העתק של נוסח המכתב מצורף).
כשהגענו לחדר לידה, המכתב חיכה בתוך גיליון הלידה. כל איש צוות שניגש אלינו, קרא אותו. כל החלפת משמרת, הן ציינו את המכתב ואת חשיבותו וביקשו מצוות המשמרת החדשה לקחת לתשומת לבם את הדגשים שצויינו במכתב. אפילו המרדימים שהגיעו לתת תוספות אפידורל ידעו את הרגישות והתייחסו בהתאם לבקשותיה.
היו רגעים מאד קשים בלידה. שעות רבות של חוסר התקדמות בכל מיני שלבים של הלידה.
היה שלב שהשפעת האפידורל החלה להתפוגג וכל המרדימים היו בחדר ניתוח בשני ניתוחים דחופים. היה קשה מאד עד שהם הגיעו. חוסר האונים היה גדול.
אולם בכל שלב כזה,  אופציית הקיסרי עלתה, ובכל פעם כזו התנהלה שיחה משותפת עם המיילדת/ הרופאים , ובכל פעם כזו הבחירה ניתנה לה מחדש. היא נשאלה האם היא מסוגלת להמשיך עוד חצי שעה/שעה, לבדוק מה המצב ואז להחליט, או שהיא מרגישה שהיא כבר לא יכולה יותר. והיו הרבה צמתים כאלה..
ההתייחסות הייתה רצינית ומאד מכבדת.  כשהיא ביקשה להפסיק את הפיטוצין כי הצירים חזקים לה מדי למרות שהיא עם אפידורל. הפסיקו. מתוך הבנה וכבוד לגבול שהיא מסמנת עבור עצמה.
כשהיא ביקשה להעלות מינונים של חומר מאלחש כי היא מרגישה שהיא מאבדת את זה – שקלו ונענו לבקשתה.
כיבדו את ההסברים של בן זוגה למצב, כיבדו את ההסברים שלי כשתרגמתי אותה ואת תחושותיה לצוות.
בכל משמרת שהתחלפה, דאגו לחבר לה מיילדת רגישה.
ואני יכולה להגיד, שהמכתב הזה, שהיה שם לנגד עינהם כל הזמן, שנכתב על ידי העובדת הסוציאלית, פשוט יצר תמיכה רחבה , הבנה של המערכת, והסכמה לתמיכה נכונה כמעט כל הזמן.
עברתי הרבה ורסיות של יידוע של הצוות במקרים מיוחדים מכל מיני סוגים, וההשפעה של הדבר הזה הייתה הכי משמעותית עד כה.  החוויה שלה מלידה ארוכה ולא פשוטה הייתה חוויה מחזקת.
אני מאמינה שיש עוד נשות מקצוע שיש להן ניסיון מועיל כזה. חשוב לדעת על האפשרות הזו.
הילה לב- רן, דולה , סיפרה לי על אישה שעברה טראומת לידה קודמת ונפגשה עם עו"ס של אגף אמהות לקראת לידתה השנייה, קיבלה מכתב שצורף לגיליון הלידה, וזה אכן מאד תמך בתהליך הלידה.
אתן מוזמנות כמובן להעביר את המידע לכל מי שזה יוכל להועיל לה.

בברכה, קרן.

אני מצרפת את  נוסח המכתב:

"הנ"ל ילידת ___   לפני לידה ראשונה, תגיע בלווית בן זוגה ומלווה.

נפגעת תקיפה מינית.

מעוניינת בלידה וגינלית, אך חוששת מהתהליך – פיזית ורגשית.

לאור עברה, זקוקה לשליטה רבה בתהליך הלידה:

מידע לגבי הבדיקות והטיפולים טרם ביצועם, שיתוף מלא בהחלטות, הבנה לקצב התהליך.

כמו כן, באם תרגיש שמבחינה רגשית המשך לידה וגינלית תגרום נזק משמעותי – תשקול בקשת ניתוח קיסרי.

אבקש להתייחס לאינפורמציה זו במידת האפשר בהתאם לשיקולים רפואיים."

ציירת: אוסנת שחר

קרן פרידמן גדסי – מרץ 2011

השאר תגובה